עוצמת היופי. תערוכת נשים – מטעם קידום מעמד האישה ברמת גן הגברת עמליה חרוש, וראש העיר מר ישראל זינגר. אוצרת בשמת ניראון

press

"העוצמה שביופי"

התערוכה "עוצמת היופי" קוראת שיר הלל לאישה, ומטרתה קידום השים בכלל, ויוצרות בפרט ומאחדת מעלה את הדיון ואת הפרשנות הסוביקטיבית של האמניות עצמן על עוצמתו הרחבה של היופי, הלא, ידוע כי בין האישה ליופי קיים קשר הדוק, ולא בכדי נקראו הנשים ,המין היפה"…ביופי הנשי, יש עדות לחילופי העונות המשתנות על האור, הצבע, והקול כפי שהם באים לידיי ביטוי באמנות. האסתטיקה של המאה עשרים ואחת מקדישה תשומת לב רבה להיבטים הסובייקטיביים הבלתי ניתנים להגדרה של טעם אישי.  אנשי רוח, פילוסופים סופרים ומשוררים ניסו להגדיר ולתאר את מהותו של היופי והעלו אותו על נס.אידיאל היופי של האישה מרומם אותה לדרגת אלה. היא בשר ודם ומלכותית בעת ובעונה אחת. היא טבעית אנושית וגם בעלת קסם. האישה היא חידה, ופנים רבות לה, אך בראש ובראשונה האישה היא "היופי", כפי שקורא לה אנדרה ברטון, סופר ומשורר צרפתי). "אין יופי בעולם אלא באמצעות האישה"[1] ומוסיף…"היופי הפורצלני יהיה ארוטי, מצועף, נפיץ-קבוע, קסום-נסיבתי, או לא יהיה כלל [2][…], אך בכל זאת היופי הוא יותר מאשר יופי. […][3]  הוא האמת והנצח, המוחלטות". האישה היא חוה והבתולה הקדושה גם יחד, היא האם הגדולה, גאיה וגם פאם פאטאל. היא מושא להערצה או שפחה, מקור חיים או כוח אפל, ספק אלה ספק דמות ארצית, היא מרפאת או מכשפה, היא המוזה, לעתים תמימה, טהורה, גיבורה, מפתה ופרובוקטיבית, היא טרפו של הגבר, רכושו, ייעודו, היא כל הדברים יחד. "האישה מעוגנת עמוקות בטבע, קרובה מאוד לאדמה, ולפיכך נראית גם כמפתח למה שמעבר".[4] השוואות אלו משקפות זיקה בסיסית ויחסי גומלין בין האישה לבין יסודות העולם אשר מפגישה בין הרציונל לאינטואיציה הרגשית העמוקה, שבמהלכה נוצרת הבנה חדשה. גם בכתבי קדם, בשיר השירים, אנו עתידים למצוא דברי הלל ורמיזות ברורות ליופי הנשי, "הנך יפה רעייתי, הנך יפה–עינייך יונים, מבעד לצמתך; שערך כעדר העיזים, שגלשו מהר גלעד" [5]. פרויד עוסק בחיבור החזותי שבין העירום הנשי לטבע, לנוף או לפרחים. הוא מדגיש את התפקיד החשוב של "אמא- אדמה", שלטענתו הבסיס לחיבור החזותי התת-מודע שבין אישה, אדמה ונוף, וההסבר לכך שנופים נבחרו לסמל את הצנעה הנשית, כמו את  השלום האלוהי. ליופי משמעויות ערכיות נוספות הקשורות למידות האישה ולמוסרה הגבוה וכפי שאומר הכתוב, המתאר את שרה אימנו, ומדגיש את עוצמת יופייה " "שסוכה ברוח הקודש, ושהכול סוכין ביופייה"[6]. יופייה של שרה אינו מגדיר רק שלמות גופנית גולמית, כפי שאנו מכירים אותה היום, אלא מהות חיים גבוהה המקבילה למהות הצדקות.[7] אם כך, היופי מציג ערכים אסתטיים  וערכים גבוהים, המבוססים על מוסר. "היפה הוא הסמל של הטוב המוסרי"[8]

עם צמיחתה של אסתטיקה חדשה, האומניות בחרו לנתץ את מושגי היופי, ולהציג את אישה אמתית. התערוכה מציגה דיון  ביופי אחר, אשר מפגיש בין הרציונל לאינטואיציה רגשית, המבקש לפרוח ולהפריח את הכמיהה ליופי הטבע, לתשוקה ולארוס, לעוצמת החיים. התאורטיקנית הפמיניסטית סוזן גריפין  (Griffin)טענה שהפורנוגרפיה אינה ביטוי לארוטיקה אנושית או לתחושות ותשוקות, אלא נובעת מאהבת החיים ומאהבת הגוף, ומן הרצון להחיות את הארוס השולט בחיים ובטבע כולו.[9]

עוצמת היופי – תערוכה לקידום מעמד האישה. עיריית רמת גן. אוצרת בשמת ניראון
http://www.pashbar.co.il/show.php?id=4140
http://www.mouse.co.il/CM.shows_item_show,761,208,35893,.aspx
אמניות מציגות: גילת גור אריה גרינבג, מיכל ויטלס, לאורה ורבין, אנה לזובסקי, אילנה לניאדו, לי ג'ורגי, נילי שקאני, לאה בשן, קסניה נזרוב, דבורה בוצ'מן, דורית קרסו, גילי צידון, ציפי לוסטיג, אריאלה לייזר, מירי גור, קסניה רווזין, אילנה טמאן, יהודית ויינסברג, עדן מילר, רונית שלם,  יעל מרגולין, אנג'ל כליף, רונית מאיר פלד, עדנה זמיר, בשמת ניראון, טליה תמיר, דנה סטרלינג, שרית צברי, לביאה מנוס,
גילה מאיירס, סוניה כהן, ציפורה קופרברג, יעל רביב, דינה זילברברג, סוזנה שוסטרמן-רודמן, רחל לונדון כץ, גליה שכטר, נאוה לי טל, נטלי גרוסמן, דליה פליישר, מיכל  פורר, מרגלית מולנר, אולגה ירושלמי,
יונה בן אהרון, עליזה גוטמן, עפרה איינמר, לביאה מנוס, תקוה גורן, אהובה בבאי, שוש בטלהיים,
שרי אלה גוטמן, נעמי ליסי פרציקוביץ, אורית קרת, נירית שרון, שירז וולמן, ורה צ'רניך

אוצרת בשמת ניראון

ד"ר עמליה חרוש, יועצת ראש העיר מר ישראל זינגר לקידום מעמד האישה מנהלת בית יד לבנים.
כתובת : מעלה הבנים 24,  רמת גן

[1]  סימון דה בובואר, המין השני , כרך א: העובדות והמיתוסים, תרגמה שרון פרמינגר, תל אביב, בבל, 2001, עמ' 323.
[2]  שם, עמ' 323.
[3] שם, עמ' 324.
[4] שם, עמ' 326
[5] שיר השירים פרק ד פס' א
[6] בראשית י"א, כ"ט
[7] שרה ­ גניזת חיי שרה בעפר הארץ (חיי שרה) מאת: הרב שמעון אור,
http://www.tora-    anhiga.org.il/print.asp?id=30206
[8]  ביקורת כוח השיפוט, עמ 165
[9] טל דקל, בין אמנות לבין אג'נדה פוליטית-פמיניסטית, פנים-תרבות, חברה וחינוך, גיליון מס' 49, 2.2010  http://www.itu.org.il/?CategoryID=1629&ArticleID=15145&Page=1,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים