האינסוף עבור יד ושם, טורונטו, קנדה

logo

נפשם של חסידי אומות עולם מסמלת את כוח האהבה והרצון להיטיב, ללא גבולות. הם פועלים מתוך אידאת המוסר והחסד (אחד מעשר הספירות של הקבלה) ומביאים את הטוב האלוהי והשפע האינסופי אל תוך העולם, בלי כל חשבון ובלי כל צמצום. בתורת הסוד היהודית, מכונה התגלות האל כ"אור אין סוף", כלומר אור שאיננו מוגבל ובעל פרטים מוגדרים, כי אם מציאות מופשטת, ובעלת כוחות בלתי מוגבלים. "כל המציל נפש אחת – כאילו הציל עולם ומלואו". בשנת 2014, בחרה יד ושם העולמית את הפסל "אינסוף" (3) של בשמת ניראון כמתנה עבור חסידי אומות עולם, טורונטו, קנדה, וכמו כן מוצע להקמה כפסל סביבתי בפארק יד ושם בטורונטו.

הפסל העשוי יציקת אלומיניום בצורת האינסוף, יוצר משחקים עם פרספקטיבה כך שנוצרים השתקפויות של הצל לצד התודעה אשר מופיעים יחד בהרמוניה אינסופית, בו בזמן כששני צידי ההוויה מנוגדים, נפגשים ומשלימים זה את זה. הבו זמניות שלהם מנטרלים את התודעה, ומובילים אותנו לתהליך של הבחנה של האנשים כישויות נפרדות, והצל גם הוא נהייה ישות מודעת וקיימת. מעבר זה מהקיום הראשוני, מוביל למרחב אחר, המתרחש כריטואל החוזר על עצמו במצב מעגלי, שאינו מסתיים, אלא ממשיך תמיד. לריטואל הקצבי יש תפקיד שמאפשר את הקיום האנושי בתוך המכלול של הטבע והיקום כולו, ויש לו את הכוח המאגי שתוחם ומגדיר את גבולות האני והעצמי כאחד. מעבר זה מקיום חד-ממדי אל קיום של שלשה ממדים ונפח, כלומר איחוד הניגודים של המודע והלא מודע, של האנושי וצילו, הם הסיבה לכך שבתוך המעגל האדם וכפילו לחוצים ידיים למען ברית חדשה, אשר מזכירים לנו את היחס שבין היין והיאנג בטאואיזם. ואכן בטָאו הם נובעים זה מזה ויוצרים יחד את הקיום הכולי האינטגרטיבי. החידתיות המתעתעת יוצרת דינמיקה של התהוות ובריאה מחודשת לנפש השלמה כמתוך תהליכי חיבור בדיאלוג ההדדי. אפשר לאמר כי הפסל "אינסוף" מתאר את התהליך הארכיטיפי של התהוות התודעה ואת מסע הנפש לקראת אחדות הניגודים עם העצמי.

האינסוף אינו אובייקט להכרה אלא הנחשק אשר מצית את התשוקה. "או אז מכניס היופי תכליות חדשה-תכליתיות פנימית– לעולם עירום זה. חשיפה באמצעות המדע והאמנות היא במהותה הלבשת היסודות במשמעות חריגה מעבר לפסרפציה לחשוף דבר, פירושו להאיר אותו על ידי הצורה: למצוא לו מקום במכלול על ידי קליטת תפקידו או יופיו." חייבת להיווצר תנועה עמוקה ממני אל האחר. מתוך הפלורליזם מתאפשרת האחרות, רדיקלית של האחר שאיני תופס אותה ביחס אלי "זוהי אחרות ששייכת למהות של האחר, ואף על פי כן נראית אך ורק מתוך האני".

על האדם למדוד את עצמו כנגד האינסוף, עליו להיות בעל אידאת אינסוף, שלמות, כפי שהיה מנסח זאת קאנט, עליו להשתוקק ולהכיר באי שלמותו. אגואיזם, הנאה ורגישות וכל מימד הפנימיות כמו גם התשוקה למטפיזיות חיוניים לאידאת האינסוף. הייצוג שואב את חירותו ביחס לעולם אשר מזין אותו, ביחסים המוסריים במהותם אשר נוצר באינסוף.

משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד', משנה ה ברגמן, ש"ה, הפילוסופיה של עמנואל קאנט, ירושלים: מאגנס, 1980, עמ 53. שם, עמ 94.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים