בדרך לגן עדן . תערוכת יחיד באקו ארט. מוזיאון האדם והסביבה. רמת גן

555

"שימרו, אחי, נאמנות לאדמה, בכל עוצמת צדקותכם. אהבתכם הנדיבה ודעתכם ישרתו אם טעם האדמה ! זאת בקשתי מכם ועל זאת אשביעכם…יהיו רוחכם וצדקותכם , אחי, משרתים את טעם האדמה: היו קובעים מחדש את ערכן של הדברים כולם! כל כן עליכם להיות לוחמים ! על כן עליכם להיות יוצרים ! .. מתוך דעת מיטהר הגוף: בניסויי דעת הוא מתרומם : האדם המכיר, כל יצריו מתקדים לו : נפש  המרומם תמלא גיל. …אכן, עוד תהייה האדמה למקום החלמה, וכבר אפופה היא ריחות חדשים נושאי ישע ותקווה חדשה."[1]

ההתאמה בין עולם החסד ועולם הטבע מציגים השתלמות מוסרית בלתי פוסקת של האדם, ועל כן יש עלינו לקוות כי חוקי המוסר יפעלו ויגשימו תיקווה בעולמנו זה, שכן קיים צורך בלתי פוסק של האדם במוסר, ואם נציית לצו המוסרי יצייתו לו גם שאר בני האדם ויגשימו יחד איתנו את הרעיון לשלום נצחי, על כן שומה עלינו להתאים את מעשינו לאידיאל זה. קאנט מציג צו זה בדרך זו " פעל כך שמעשיך יתאימו לממלכת תכליות אפשרית. ממלכת התכליות הזאת היא הטוב עליון. לממלכת התכליות צריך להשוות את רעיון "העולם המוסרי" ו"היש העל –טבעי" שבביקורת התבונה הטהורה". [2] יש עלינו להשכיל להבין כי "האדם לא בלבד כתכלית-טבע, כמו את כל הישים האורגניים, אלא כאן עלי אדמות, גם כתכלית אחרונה של הטבע… התכלית הראשונה של הטבע תהיה האושר של האדם, השניה התרבות של האדם"[3] וכל אלו יתרחשו כאשר המערכת תהיה מיוסדת על ערכי המוסר. אנו מתבקשים לאמץ תרבות משמעת, ולהגשים את יעדונו העילאי, היות ו"רק באדם, וגם בו רק כנושא המוסריות, מצויה החקיקה הבלתי מותנית מבחינת התכליות, המכשירה אותו לבדו להיות תכלית גמר, אשר כל הטבע כפוף לה מבחינה טלאולוגית. [4]

מושג הנשגב אצל קאנט טמון ביכולת לעצב מושגי-על. עיצוב זה דורש התעלות מעבר ליומיומי, לסטנדרטי, לארצי אשר יוביל את הצופה המתבונן ב"טבע הנשגב" לחיפוש אחר ערכי המוסר, היופי, הנשגב, האחדות הטרנסצנדנטלית האינסופית. הפרקטיקות שאציג יעלו יעוררו את המוסר לאחריות כללית "מן הצורך של ההתאמה בין עולם החסד ועולם הטבע" וכפי שהסיק קאנט ב'ביקורת התבונה המעשית' "מן הצורך של השתלמות המוסרית הבלתי פוסקת של בני האדם"[5] מדרש זה מציג את האחריות האישית של כל בן אנוש לגורלה של הבריאה. הרצון הטוב והמוסר יוכלו לתקן את העולם בו אנו חיים, התיקון הוא בידנו. "עולם, במשמע כפול: עולמה של משפחת האדם (לגזעיה, עמיתיה, שבטיה) והקוסמוס. המושג הערכי "תיקון" מובלע כאן בצורה של הפועל תקן, תיקון העולם ועילויו הם מטלתו ויעדו של האדם" [6]. גם היפוכו , משמע השחתה, ניצול או חורבן העולם בידנו. מקורו של המונח תיקון בלשון חז"ל אך משמעותו כאן הוא השבת מערכת אלוהות למצבה ההרמוני שקדם ל"שבירה". למושג "תיקון עולם" משמעויות תהליכיות אישיות, קהילתיות וחברתיות, שמוטבע בהם קשר קיומי היסטורי אקטואלי ואידיאולוגי. לסוגית "הטבע הנשגב" אני מבקשת לאפשר בחינה מחודשת לחוויה האסתטית, ולסיבות האפקטיביות המשפיעות על החושים והתבונה. בחירת החומרים, תכונותיהם ומחברם יעוררו את תחושת הנשגב והיפה. המוסר מבקש הכלת הידע, "היפה הוא הסמל של הטוב המוסרי" [7] גם שפינוזה מאמין שאותו יסוד אלוהי בנפשו של האדם, הלוא היא השכל, הוא היחיד שיכלו להדריך את האדם לחיים מוסריים לפי המידה הטובה. "מן-הנמנע הוא להעלות על הדעת רגש לגבי הנשגב שבטבע בלא לקשור בו הלך נפש הדומה לרגש המוסרי"[8] . תפקידה הכללי של התבונה הטהורה ושל המטאפיזיקה של הטבע זו אחריותנו בכלליותה. מושגיה של הפילוסופיה הטראנסצינדנלאטלית נובעים מהשכל כאחדות מוחלטת, בהרכבה טהורה, המתייחסת לריבוי, כוליות, טוטליות. קאנט מציג קשר אפריורי זה המתקשר לערכי היופי ואסתטיקה ומכאן לטבע ולמוסר. "מי שיטיב לראות את הדברים כפי שהם-יראה סימן האחדות בכול" [9]. את העיקרון העליון של המוסריות מציג קאנט בתבונה הטהורה אשר מתבצעת מעצמה ומעניקה לאדם את החוק האוניברסאלי שאנו מכנים מוסר.

הדיון באמנות העכשווית מבקש להכיל בתוכו ערכים מאורח חיים יומיומי, אידאלים אבסטרקטיים, נורמות, חוקים ועקרונות. התוצרים מבטאים משמעויות לסדר אך גם לשינויים חברתיים ולערכים. כחלק אינטגרלי מתהליכי עיצוב, ההתבוננות התבונתית תוביל את המבקרים למסע פילוסופי , מפגש בין הרציונל לאינטואיציה הרגשית העמוקה ,ובמהלכו תבנה הבנה חדשה אודות יחסי הגומלין בין האדם והטבע. המיצג "טבע נשגב" יוביל את המתבונן לקונטמפלציה, עיון, התבוננות ומחשבה חוקרת ומעמיקה המשלבת חוויה מיסטית, ומגלמת אידאות אסתטיות המאפשרות הסתכלות פנימית אל תוכיותם של הדברים. אולי כפי שקאנט היה מציע זהו יופי טהור, נשגב המוביל את הדעת אל מושגי התבונה, המוסר והאידאלים החברתיים הנעלים. לצופה נשארת האפשרות להטמיע את המסרים, ולסדר מחדש את ההבנה לסדר עולמי מוסרי חדש.
אנו עדים לנתק מוחלט מן הזמן המוסרי של האדם לבין קריסת התרבות בה הסחורה היא תוצר של טוטליזציה בלתי נשלטת. היפר –שוק מוצא את דרכיו אל המרחבים, שם הרים של סחורה מייצגים את שרידי מותרות תרבותנו ומהווים אימפקט לדחפים כלכליים. קאנט היה מתייחס למושגים אלו כאל אסון אסתטי קוסמי. על כן יש לאפיין מחדש בין תבונה למציאות וליצור שפה אמנותית פילוסופית חדשה, המציגה ערכים חדשים, בהם האדם מכיר בעוצמתו כמחולל שינויים, היות שב "עולם המוסרי היו כל האנשים מאושרים" [10] ההתאמה בין עולם החסד ועלם הטבע מצגים השתלמות מוסרית בלתי פוסקת של האדם, ועל כן יש עלינו לקוות כי חוקי המוסר יפעלו ויגשימו תיקווה בעולמנו זה, שכן קיים הצורך בלתי פוסק של האדם במוסר, ואם נציית לצו המוסרי יצייתו לו גם שאר בני האדם ויגשימו יחד איתנו את הרעיון לשלום נצחי. על כן שומה עלינו להתאים את מעשינו לאידיאל זה. קאנט מציג צו זה בדרך זו " פעל כך שמעשיך יתאימו לממלכת תכליות אפשרית. ממלכת התכליות הזאת היא הטוב עליון. לממלכת התכליות צריך להשוות את רעיון "העולם המוסרי" ו"היש העל –טבעי" שבביקורת התבונה הטהורה"[11]. חובה עלינו להשכיל להבין כי "האדם לא בלבד כתכלית-טבע, כמו את כל הישים האורגניים, אלא כאן עלי אדמות, גם כתכלית אחרונה של הטבע… התכלית הראשונה של הטבע תהיה האושר של האדם, השניה התרבות של האדם"[12] .

"הטבע הנשגב" יעסוק בסוגיות צורניות עם משמעויות מוסריות ומבחינה פילוסופית יציג אמנות טהורה, החוקרת את עצמה ומציגה ביקורת פנימית רחבה, בה האדם מוזמן להטיל ספק, לבקר את עצמו, לחקור את המשמעות ואת המהות, בנוגע לערכים של נצחיות, לארעיות האדם, לאחריות, מוסר, תיקון.

אני חושבת שהגיע זמנה של האמנות האקולוגית לייצר אפקטים חיוביים, ולפגוש את הפרקטיקה הממשית של בני באדם המפעילים את החירות שלהם. אני מבקשת להציג בשפה אישית החוצה זמנים וגבולות לאומיים את התיאולוגיה של האקו-ארט הקוראת, לשימוש מושכל בחומר הקיים, לאקטיביזם, שיתוף קהילתי, לגלובליזציה. דרך שימוש מושכל בארכיטיפים ובידע קולקטיבי יפיק הרציונל ערכים זמניים אסתטיים, ורגשיים אשר יפעלו בממדים אוניברסליים ויהדקו את הקשר הרומנטי האקזוטי לטבע הנשגב ויעררו את הכמיהה לשלום, ואחדות. הרעיון המונח ביסוד תפיסה זו מעמיד את חזון החפות הטבעית של האדם כבעל אידאות ותבניות המכוננות לקידמה וגאולה, שהם פרי התפתחויות ופריצה טרנסצנדנטית, שבמהלכה להציג את הלוגוס, השאיפה לטוב, ואידאות אושר. על ניתוח זה אני מבססת את תחום האחריות המוסרית הקולקטיבית, ומבקשת להבהיר את הסוגיות הקשורות לאסתטיקה יופי, מוסר, טבע, תיקון עולם. "המודעות העצמית", טוען ניטשה, שהתפתחה כאמור מתוך צורך בתקשורת עם אנשים אחרים, כפופה, לפיכך, לתועלת החברתית" [13]. פירוש הדבר שיש להגדיר את מושג ניצול הטבע כצורך עולמי, באובייקטיביות של ההכרה, וההבנה כמערכת אימננטית, המוצאת סימוכין והקשרים ברעיון האחדות הטרנסצנדנטלית כנקודת איחוד של כל תוכני וחוקי ההכרה.

מטרתי , כאמנית אקולוגית, לעורר את המוסר, למודעות לסביבה , לעלות אורות גנוזים של תיקווה, למשפחת האדם בכללה, ולעורר את כמיהתו של המתבונן בטבע. "לא צפיפות היתר, אלא התפוררות המבנה החברתי היא המביאה את השואה העירוני"[14]. מחשבותיי נשענות על מסורת אריסטוטלית שעל פיה ההסתכלות האינטלקטואלית, וההסתכלות החושנית מאוחדים. אלו שני עולמות המיוחסים לשני מיני השכל. עולם התופעות המותאם לשכלנו, זקוק ליכולת קליטה חושנית שהיא זו המפעילה אותנו, ועולם של הדברים עצמם (שכל-הסתכלותי) המותאם לשכל של המסתכל- האלוהי. השכל האנושי, מבקש להכיר הכרה שלמה, הכרה עילאית הקיימת בכוליות אחת שבה אין הבדלים בין עבר, הווה, ועתיד – ושאיפתה לאינסופיות. שאיפה זו מעלה את ההכרה לדרגת הכרה אלוהית – יוצרת. תורתי להעצים את אחריותו של הסובייקט, למוסר כי היפה הוא סמלו של המוסר.
חזוני, שהמיצג "הטבע-הנשגב" לא רק ישכנע את הקהל באידאות כאלה או אחרים, אלא יניע אותו ויעלה בו תשוקות ואינספרציה. דרך רעיונות אפקטיביים אלה המשלבים טכנולוגיה אני מנסה לטעון כי הדרך לנשגב כרוכה בשפעה על הקהל. גם אם נצמצם את תפקיד התבונה בחוויית הנשגב, נוכל להציג כי סיבות פורמליות, סיבות חומריות, וסיבות אפקטיביות המכוונת את התודעה של הסובייקט התופס. הדגש ההסבר הפיסיולוגי מציג הבנה אמפירית חושית, המשלבת תשוקה הפועלת כמטרה חברתית. תשוקות חברתיות אלו כוללות את מושג האהבה המביאה עונג ולרצון לאחדות. לונגינוס הבהיר כי הדרך לנשגב כרוכה בהשפעה על הקהל. גם שיטתו של קאנט מביאה אותנו להבחין בעיקרים חינוכיים ""לנטוע בנפש החניך את הכרת התפקיד של המין האנושי"[15]. "הטבע הנשגב" מוביל כאמור את המתבונן לקונטמפלציה המשלבת חוויה מיסטית, המגלמת אידאות אסתטיות ומאפשרת הסתכלות פנימית אל תוכיותם של הדברים. יש קשר ישיר בין הפואטיקה להרהור פילוסופי, אתי, והבנת האינסוף של הטבע, אשר כרוך במסדרים הגותיים וביכולת לתפוס את הכל, ומתוך היכלות ההגותית, להבין מאיפה הנשגב צומח. אולי כפי שקאנט היה מציע זהו יופי טהור, נשגב המוביל את הדעת אל מושגי התבונה, המוסר והאידאלים החברתיים הנעלים. לצופה תשאר האפשרות להטמיע את המסרים, ולסדר מחדש את ההבנה לסדר עולמי מוסרי חדש.

The Road to Heaven Bosmat Niron – eco-art exhibition at the Man and Animal museum, Ramat-Gan

[1] כה אמר זרתוסטרא – פרידריך ניטשה,
[2] הפילוסופיה של עמנואל קאנט, שמואל הוגו ברגמן, מאגנס, תשס"ג עמוד 93
[3] ביקורת כוח השיפוט, עמנואל קאנט, עמ 230
[4] ביקורת כוח השיפוט, עמנואל קאנט, עמ 235
[5]
הפילוסופיה של עמנואל קאנט, שמואל הוגו ברגמן, מאגנס, תשס"ג עמוד 85
[6]
אנסלם קיפר, מוזיאון תל-אביב, מרדכי עומר, 2001 עמ 14
[7] ביקורת כוח השיפוט, עמ 165
[8], אתיקה שפינוזה וניטשה, שי שפרוגל, הוצאת כרמל , 217 214
[9] דיאלוג עם אלוהים, אוניו-מיסטיקה, בפילוסופיה של שלמה אבן –גבירול ושל יוהנס קסוטוס אריגנה, עידית שקד, הוצאת רסלינג, עמוד 262
[10] הפילוסופיה של עמנואל קאנט, שמואל הוגו ברגמן, מאגנס, תשס"ג עמוד 84
[11] הפילוסופיה של עמנואל קאנט, שמואל הוגו ברגמן, מאגנס, תשס"ג עמוד 93
[12] ביקורת כוח השיפוט, עמנואל קאנט, עמ 230
[13]
אתיקה, שפינוזה וניטשה, שי פרוגל, הוצאת כרמל, 2009, עמ' 115
[14] האמנה החברתית, רוברט ארדרי, זמורהף ביתן, מודו-הוצאה לאור, 1981, עמ' 243
[15] הפילוסופיה של עמנואל קאנט, שמואל הוגו ברגמן, מאגנס, תשס"ג עמוד 117

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים